אחת האי־הבנות המתמשכות ביותר סביב שיבת העם היהודי לארצו נוגעת לאופן שבו מדברים עליה.
לעיתים קרובות מדי, האירוע מוצג או כמיתוס, או כעניין שגרתי וחסר ייחוד.
יש המחפשים בו נס גלוי, ויש הרואים בו לא יותר מאירוע פוליטי נוסף.
ואולם, מה שהתרחש שייך למישור אחר: תהליך היסטורי טבעי, איטי, רווי מתחים, אנושי לעומק — ועם זאת חסר תקדים.
1. שיבה הנפרשת על פני זמן
שיבת העם היהודי לארצו לא התרחשה ביום אחד, ואף לא בדור אחד.
זהו תהליך ארוך טווח, שהחל הרבה לפני הכרזת מדינת ישראל.
גלי עלייה הדרגתיים, ניסיונות מהוססים, כישלונות, נסיגות, ושיקומים חוזרים — כל אלה ליוו את הדרך.
שום דבר לא היה פשוט. שום דבר לא היה קווי.
הארץ לא נמצאה במצב בתולי, לא הייתה מזמינה ולא שלווה.
התהליך לווה במתחים, בעימותים, בשגיאות פוליטיות ובפילוגים פנימיים.
ובכל זאת, חרף השבריריות, הכיוון לא התהפך מעולם.
דווקא משך הזמן הוא שמעניק לשיבה את עומקה.
מה שנרשם בתוך הזמן אינו אשליה חולפת.
2. היעדר הנס כסימן — לא כחסר
בניגוד ליציאת מצרים, לא ליווה את השיבה נס מרהיב.
לא נרשמה שבירה של חוקי הטבע, ולא התרחש אירוע יחיד שעצר את מהלך ההיסטוריה.
העולם המשיך לפעול על פי כלליו הרגילים: דיפלומטיה, מאבקי כוח, החלטות אנושיות, מלחמות ופשרות.
היעדרו של נס גלוי איננו פגם בתהליך — הוא תנאי לקיומו.
השיבה התרחשה בתוך ההיסטוריה, ולא נגדה.
הפוליטיקה, השפה, הכלכלה, התרבות, הצבא והמוסדות הפכו לכלי המימוש של התהליך.
דווקא אופיו היומיומי של האירוע מקשה על קריאתו.
רבים עדיין מחפשים סימן מזהיר, בעוד שהסימן מצוי דווקא ברציפות.
3. עובדה היסטורית ללא מקבילה מדויקת
כאשר מתרחקים מקריאות אידיאולוגיות ובוחנים את העובדות, מתברר דבר אחד: עם שהיה מפוזר כמעט אלפיים שנה, ששמר על זיכרונו, על כתביו ועל לשונו, שב בהדרגה לארצו ומקים בה ריבונות מדינית מודרנית.
לתופעה זו אין מקבילה מדויקת בהיסטוריה של העמים.
אין כאן האדרה, ואין כאן יוצא־דופן נאיבי.
יש כאן הכרה בייחוד היסטורי.
מה שאבד לא שוקם במקרה.
ומה שנבנה מחדש אינו תוצר של רגע אחד, אלא של הצטברות החלטות, מאמצים והקרבות.
4. אי־ההפיכות של התהליך
הנקודה המכרעת איננה המהירות, אלא אי־ההפיכות.
כאשר תהליך נטמע באופן יציב במציאות — דרך השפה, הדמוגרפיה, המוסדות והתרבות — מחיקתו נעשית בלתי אפשרית ללא קרע עמוק בסדר ההיסטורי.
ישראל איננה תוצר של רגע חריג, אלא של דרך.
ומה שהזמן חיזק בסבלנות אינו ניתן לביטול באמצעות תפנית נסיבתית בלבד.
כאן מצויה עמידותו האמיתית של התהליך:
לא בעוצמת הרגע, אלא בעוביו של הזמן.
כתיבת תגובה