מאמר זה הוא חלק מן המחזור
היה רצף.
ואז הוא נקטע.
לא בהדרגה.
לא באזהרה.
לא כמשבר שמתפתח.
ברגע אחד.
ה־7 באוקטובר לא שבר רק תחושת ביטחון.
הוא שבר את הסדר הבסיסי של הדברים.
הוא שבר את הידיעה
שהאירועים נעים קדימה,
שהזמן סוגר פצעים,
שגם האובדן מוצא לבסוף את מקומו.
מאותו רגע,
המציאות חדלה מלהיות רציפה.
מה שהיה מובן מאליו —
חדל להיות מובן.
השבר אינו רק באלימות.
הוא באופן שבו הדברים חדלו מלהיסגר.
לא כל מי שנעלם הפך מיד לנעדר.
לא כל מי שנפל הפך מיד למת.
לא כל כאב קיבל שם.
השבר נוצר במקום שבו אין עדיין אבל,
אבל כבר אין חיים שלמים.
במקום שבו אי־אפשר להתחיל לעכל,
משום שאין מה לאחוז בו.
מאז,
הזמן אינו מתקדם כרגיל.
הוא נקטע,
נתקע,
מתפצל.
השבר אינו אירוע חד־פעמי.
הוא מצב.
מצב שבו אין עוד רצף ברור
בין מה שהיה
לבין מה שיכול להיות.
המאמר הזה אינו מספר מה קרה.
הוא מסמן את הרגע
שבו אי־אפשר היה עוד להמשיך כרגיל.
→ המשך לקריאה:
↩︎ חזרה למחזור:
כתיבת תגובה