מאמר זה הוא חלק מן המחזור
לאחר משך הזמן,
מגיעה המלאכה.
לא כהחלטה.
כהכרח.
זו אינה מלאכה של נחמה.
ואינה מלאכה של גבורה.
זו מלאכה שקטה,
מדויקת,
קרה כשצריך.
המלאכה מתחילה
כשהרגש אינו מספיק עוד.
כשהכאב לבדו
אינו מאפשר תנועה.
היא עוסקת במה שניתן לבדוק,
במה שניתן לאמת,
במה שניתן לקבוע
גם כשהלב מסרב.
זוהי מלאכה של פרטים.
של השוואות.
של חזרות.
של בדיקות שאין להן קהל.
המלאכה אינה מייצרת תקווה.
היא מייצרת יציבות.
לעיתים,
היציבות הזו קשה יותר מן הכאב.
אבל בלעדיה,
המציאות נותרת פתוחה מדי.
מי שעוסק במלאכה
אינו מחפש משמעות.
הוא מחפש דיוק.
אין כאן סיפור.
אין כאן לקח.
יש אחריות.
המלאכה אינה מסיימת את האובדן.
היא רק מונעת ממנו
להתפזר לכל עבר.
במלאכה,
המציאות אינה מנוהלת על ידי רגש
אלא מוחזקת על ידי גבול.
→ המשך לקריאה:
↩︎ חזרה למחזור:
כתיבת תגובה