מאמר זה הוא חלק מן המחזור
שבעה טקסטים לאחר ה־7 באוקטובר
לאחר הגבול,
לא נותרת תשובה.
נותר משהו אחר.
מה שנשאר
אינו סיכום.
אינו הבנה.
ואינו נחמה.
מה שנשאר
הוא מה שלא הוכנע על ידי הזמן.
נותרים שמות
שאינם הופכים לסמלים.
נותרות פגיעות
שאינן הופכות לסיפורים.
נותרת תחושת כובד
שאינה מתפזרת.
מה שנשאר
אינו דורש פעולה מיידית.
הוא דורש נשיאה.
נשיאה של זיכרון
בלי להפוך אותו לכלי.
נשיאה של כאב
בלי למסחר אותו.
נשיאה של מציאות
בלי לעקוף אותה.
מה שנשאר
אינו צעקה.
הוא נוכחות שקטה
שאינה מרפה.
הוא משנה את הדרך
שבה דברים נשקלים.
את המילים שנבחרות.
את הגבולות שנשמרים.
המחזור הזה
אינו מבקש לסגור פרק.
הוא מציין
שמאז אותו יום,
משהו נותר פתוח.
ולחיות עם מה שנשאר
אינו מעשה של גבורה.
זהו מעשה של אחריות.
↩︎ חזרה למחזור:
כתיבת תגובה